התחלות חדשות תמיד גורמות לי למחשבות אופטימיות מזדמנות שמתבטאות גם חיצונית בתחושת אופוריה. הסם הכי טוב( לפחות מתוך כל מאלו שניסיתי) הוא פשוט לרחף בדימיונות על השתלשלות האירועים שעשויה לקרות, כזאת שמובילה להגשמת הפנטזיות, כזאת שפוטרת את הבעיות, או לפחות כזאת שנותנת בעיטה בכיוון השני לרגרסיה שהחיים שלי נמצאים בה. כיף לשמוע את הקול הקטן בראש שאומר "הפעם זה לא יסתיים רע, הפעם זה יסתיים אחרת, אני לא אתן לזה להכשל". זה עושה לי מספיק כיף, שמחשבה אחת כזאת יכולה לגרום לי לחייך לשבוע. מחשבה אופטימית כלשהי, בים של מחשבות אחרות, היא אפקט הפרפר שלי.
המציאות טופחת על פני במוקדם או במאוחר, לפעמים אפילו לפני שתחושת האופוריה מסתיימת. אבל זאת אף פעם לא הפתעה גדולה כל כך. החלק במוח שלא מושפע מסם הדימיונות היה אחראי כל אותו זמן על התחזיות הריאליסטיות יותר. לדעתי הרבה היו קוראים לתחזיות האלו נבואות שמגשימות את עצמן, אבל גם אם זה נכון, לאורך זמן אני מעדיף אותן על פני אשליות אופטימיות.
המציאות טופחת על פני במוקדם או במאוחר, לפעמים אפילו לפני שתחושת האופוריה מסתיימת. אבל זאת אף פעם לא הפתעה גדולה כל כך. החלק במוח שלא מושפע מסם הדימיונות היה אחראי כל אותו זמן על התחזיות הריאליסטיות יותר. לדעתי הרבה היו קוראים לתחזיות האלו נבואות שמגשימות את עצמן, אבל גם אם זה נכון, לאורך זמן אני מעדיף אותן על פני אשליות אופטימיות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה