הכל צפוי. הכל מוכר. חוזר על עצמו כמו תקליט בפטיפון אוטומטי. כבר נאמר מזמן ע"י אחרים ותמיד נשמע אותו דבר. מילים שמתארות ריטואלים שאצלי כבר הפכו לפולחן. אישיות ממוחזרת, שלא לומדת מטעויות, רק שופכת החוצה קצת מהסבל שהיא מתמודדת איתו פעם אחר פעם. תמיד אותו סבל שקשור לאותו נושא, אותן נסיבות ואותן תוצאות. התרחשות חוזרת של אותם דברים שכבר קרו בעבר וברור שלא רק לי. מה כבר אפשר לחדש? איך אפשר לא להישמע נדוש? לא יודע, וכשזה נוגע לבלוג הזה לא איכפת לי. מחוץ לפה בדרך כלל כן איכפת, אבל זה בסך הכל עוד משהו שאין לי פתרון בשבילו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה