היה לי יום רע בכל קנה מידה אפשרי. הייתי צריך להפריד בגופי בין שני חברים טובים שלי שהחליטו לקחת את המריבות המזדמנת בינהם לשלב האלים. ראיתי את הרצח בעיניים אצל שניהם, ראיתי את כל החייתיות שקיימת באדם יוצאת מהם ומופנית אחד כלפי הצד השני. בכוחות אחרונים הצלחנו אני ועוד שתי ידידות להרגיע את הרוחות ולסיים את הסיפור בלי נזקים משמעותיים. כשהעניינים נרגעו קצת הייתי מבואס אבל מרוצה עצמי, מהחלק שלי בסיפור, אבל אז עוד לא ידעתי על כך שזה אפילו לא הולך להיות הדבר הכי גרוע שיקרה באותו יום, המקרה הזה רק שם את הטון למה שקרה אחרי.
מסתבר שמפגן הכוחניות של החבר שתקף ראשון מאד הרשים משום מה את אחת מהנוכחות באירוע. אחת מה"ידידות" שעזרו להפריד בין הנצים, היא גם במקרה אחת מתוך חמשת הבחורות (נכון לעכשיו) שפגעו בי בחיי, האחרונה מבינהן, פצע טרי עדיין, והיא בעצמה סיפור למספר פוסטים שכנראה יכתבו בעתיד הקרוב. למרות ואולי בגלל שבמשך יותר משעתיים לאחר המקרה ישבנו שלושתינו: החבר התוקף, היא ואני, בניסיון נואש להסביר לאותו חבר למה הוא לא בסדר, הדבר היחידי שחילחל למוח של מישהו מאיתנו היה ככל הנראה משיכה. משיכה שלה, אליו. הרגשתי את זה באוויר, את ההתקרבות בינהם, עד שלא יכולתי להשאר שם יותר ועזבתי. מאז שעזבתי עד לרגעים אלו לא יוצאת לי מחשבה מהראש: אם זה כל כך לא בסדר להיות בנאדם אלים, איך זה שבזמן שאני יושב בבית עכשיו, וכותב עוד פוסט בכייני למרחב האינטרנטי, קיים סיכוי סביר מאד שאותו חבר אלים מקיים את אחת מהפנטזיות הגדולות של חיי, ברגעים אלו ממש, איך?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה