הגיע הזמן לנסות לכתוב משהו כנה, משהו לא מסונן, ישר מבפנים, משהו שאפשר לכתוב רק תחת השפעת אלכוהול., והאין זהו יום נהדר להרוות את צמאוני לסובא? עוד יום מאלו שארצה למחוק מזכרוני. אחד מהימים שיוצא לי לגלות בהם שאני הרבה יותר פסיכוטי ממה שחשבתי.

עדיין יש לי קצת מעצורים בכתיבה, יותר מידי עצירות לתיקונים ומחשבות. כנראה שעוד לא שתיתי מספיק. מזל שיש בחדר מאגר מכובד של שיכר. אולי רק עוד צייסר ואשכח ממה שקרה, לפחות רגעית לא לחשוב על הצורך להתמודד עם התובנות החדשות מהיום. אשתה קצת, ואז אכתוב על מה שקרה היום. ואתחיל לכתוב על שנאה עצמית. על פסימיות. על צורך בטיפול. על המצב שלי, ביחס לגיל שלי, ביחס לאחרים. אוסיף קצת רחמים עצמיים. קצת? הרבה. הרבה רחמים עצמיים. ואז להגיע למסקנה שהכל בגלל שאני בודד, ושבגלל שאני בודד אני פסיכוטי, ובגלל שאני פסיכוטי אני בודד. וכל החרא הזה שאני חופר בתוכו כבר חלק נכבד מחיי. מה יצא לי מזה? כלום. אז על הזין שלי עכשיו. שתיתי בשביל לשכוח לא בשביל לחפור. אז זדיין ממני חתיכת פוסט שאין לי מושג למה אני בכלל כותב.