הדיסוננס בראש מפריע לישון. הצורך בפתרון מתנגש עם הצורך בפתרון מיידי. טיפול אמיתי ובטוח בבעיות חייב להיות איטי וזהיר אבל הזמן שעובר רק עושה את זה קשה יותר. שעון החול מתקתק, אני לא נהיה צעיר יותר ואני לא נהיה בודד פחות. ככל שהזמן עובר הסיכוי לשבור את החומות מסביבי קטן. צריך למהר אבל אסור לפעול לשנות דברים כי זה צפוי לעשות יותר נזק מתועלת. ככה זה כשמתמודדים עם חרדות. צריך לחכות ל-"סביבה הבטוחה" שהמטפלת הקודמת דיברה עליה. כל פעולה לא זהירה יכולה לקחת אותי צעד קדימה ואז הרבה צעדים אחורה. בפועל זה אומר שנגזר עלי להשאר כמעט פסיבי, לחכות למצב שארגיש בו בטוח, לא כי זה מה שאני רוצה, לא כי זה מה שאני יכול, אלא כי זה מה שנכון. ההמתנה מחפרנת. האי-וודאות מפריע לישון. חוסר התקווה מיאש. על האחרון אין מה להתלונן בתכלס. יאוש מתאים לי עכשיו, הוא מחליף את הלחץ. יאוש זה סגירת מעגל. זה להשלים עם זה שלתקופה בלתי מוגבלת, כל הפנטזיות שלי לא יצאו מהמגירה, שבמיטה ישארו רק קור וכריות, שחיבוקים ימשיכו להיות תמימים וידותיים, שמה שאני עכשיו זה מה שישאר. החברים מסביבי כבר התרגלו אלי, עכשיו תורי.
ואני יודע ששעון חול לא מתקתק
ואני יודע ששעון חול לא מתקתק
אנחנו היהודים בודדים עריריים, מחפשים פסיכולוגים וכל מיני פתרונות הזויים אצל אנשים שסך הכל המטרה שלהם זה להרוויח על חשבוננו כסף. אבל הפתרון האמיתי - זוגיות, זה אסור לבקש. זה רק לערבים מותר. ובנות ישראל הבוגדות הולכות בהייפרגמיה, נשארות רווקות וחיות מהמיסים והבשר תותחים שלנו שבצבא. תשתמט אחי, תשתמט ותדפוק את המערכת בכל צורה אפשרית. זו הדרך היחידה לגרום שהמדינה תיכבש, תושמד ושמעגל הבדידות וההשפלה של הגבר היהודי יסתיים. זו הדרך היחידה למות (כי גם זה לא מרשים היום), ולא להיות עבד נרצע של סודנים שמזיינים את היהודיות בזמן שהן משפילות אותנו. בהצלחה ותפסיק להקשיב לפסיכולוגים הם רוצים רק כסף
השבמחק