פעם חגגתי יום ההולדת כמו כולם, עד שהתחלתי לשם לב איך השנים עוברות ואני נשאר תקוע במקום. גם כשהייתי חוגג ימי הולדת לא ממש הבנתי מה הקטע שלהם, אבל נהנתי מהתשומת הלב. בתכלס, אין שום סיבה לחגוג ביום שמסמל את מיקום כדור הארץ ביחס לשמש בזמן שבוא יצאת מהכוס של אמא שלך. בשלב כלשהו יום הולדת התחיל לסמל עבורי את מה שעוד לא הסתפקתי לעשות, כל מיני דברים שרוב האנשים בגילי כבר שחכו. קשה לי לשמוח ביום שבו כמעט כל משפט שעובר לי בראש מתחיל ב-"פאק, אני כבר בן X ועדיין לא...". כל כך הרבה "עדיין לא" כאלו... איך אפשר לחגוג ככה? נשאר רק לקוות שיהיה טוב יותר בשנה הבאה, ופעם באמת האמנתי בזה. כל שנה שעוברת בלי שינוי עושה אותי פחות אופטימי. ועברו מספיק שנים כדי להוריד את אופטימיות שלי לרמה שהתערבתי עם חבר על 500 שקל ששום דבר משמעותי לא הולך להשתפר לפחות עד השנה הבאה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה